משחק הפוקר הינו ענף ספורט מחשבתי תחרותי הנחשב לאחד ממשחקי המחשבה המורכבים ביותר בעת החדשה המאוחרת. המשחק מקובל בעולם כתחביב או כספורט מקצועני. שחקן פוקר מקצועי נקרא PokerPro – מקצוען פוקר.

נהוג לערוך משחקי פוקר על גבי שולחן משחק אובאלי עליו מונחים כלי המשחק הכוללים חפיסת קלפים (ללא ג'וקרים) וצ'יפים. סביב שולחן משחק ישובים 2-10 שחקנים כאשר לכל שחקן ערימת צ'יפים התחלתית. במשך מספר משחקונים קצרים ("ידיים" בשפת הפוקר) מתחרים השחקנים ביניהם כשהמטרה היא לאסוף כמה שיותר צ'יפים.

ישנן מאות גרסאות ביניהן "טקסס הולדם" הנחשבת לגרסת המשחק המתקדמת והמורכבת ביותר - עליה אנו שמים דגש גם באירועים שלנו.

 

הסברה הרווחת טוענת כי מקור המשחק בקיסרות הסינית (המאה ה- 10) כאשר הקיסר נהג לשחק עם אנשיו משחק המזכיר את מאפייניו של הפוקר בעזרת אבני משחק (לימים אבני דומינו). במהלך המאות הבאות נדד המשחק מערבה על גלגוליו השונים, דרך מדינות אפריקה ואירופה ובהמשך למדינות אמריקה. הגרסה הראשונה המזכירה את הפוקר כפי שאנו מכירים אותו היום פותחה בצרפת במאה ה-17 ונקראה Poque.

בשנות ה-30 של המאה ה-19 החל המשחק לצבור פופולריות בעיקר במערב ארה"ב, באזור ניו אורלינס ומשם לאזור נהר המיסיסיפי אשר במימיו נהגו לשוט "ספינות הימורים". באותה העת הפוקר נתפס כמשחק הימורים כשסגנון המשחק הפופולרי נקרא "חמישה קלפים".

​

המהפכה הגדולה בענף הפוקר התרחשה בתחילת שנות ה-70 של המאה הקודמת עם פריחתה של גרסת ה"טקסס הולדם" (אשר הומצאה כבר ב- 1925). גרסה זו הפכה לפופולרית ולמקובלת ביותר בקרב חובבי המשחק וסחפה אחריה קהל הולך וגדל. בתי הקזינו זיהו מיד את הפוטנציאל הכלכלי הטמון בענף ואימצו אותו לחיקם כחלק ממוצרי הקזינו השונים.

​

עם השנים התבססה ההכרה בגרסת ה"טקסס הולדם" כמשחק אסטרטגי מחשבתי מורכב, השונה מהותית מגרסאות משחק קדומות אשר היו מבוססות בעיקר על אלמנט המזל.

אחת הדמויות המרכזיות במהפכה היא זו של דויל ברונסון, מי שנחשב בעיני רבים כ"אבי הפוקר המקצועני". ברונסון היה אחד מבין שבעת השחקנים היחידים שלקחו חלק באליפות העולם הראשונה בפוקר שהתקיימה ב-1970 (בה ניצח ג'וני מוס). ברונסון הפך לאגדה בענף כשזכה בשתי אליפויות עולם רצופות בשנים 76' ו- 77' תוך שהוא מפגין כישורים יוצאי דופן ומוכיח באופן נחרץ כי מיומנויות אנליטיות ופסיכולוגיות הינן הבסיס להצלחה במשחק. בעקבות ברונסון ומקצוענים נוספים החלה לפרוח סצינת הפוקר המקצועני כאשר אליפות העולם של 2019 אירחה לא פחות מ-8,569 שחקניות ושחקנים מכל רחבי העולם.

 

כיום נחשב המשחק ברוב מדינות המערב כספורט מוחי לגיטימי, בדומה לשחמט. שחקני הפוקר המקצוענים והמפורסמים בעולם זוכים בארצם למעמד של ספורטאי על, בדומה למעמדם של שחמטאים מובילים.

 

להבדיל מתחומים רבים בהם מדינת ישראל נחשבת למובילה ופורצת דרך, דווקא תחום הפוקר טרם הוסדר בה. אנו נמצאים בפיגור רב שנים ממדינות מערביות מתוקנות ביחסנו למהות המשחק. במדינות כמו ארה"ב, אנגליה, דנמרק, צרפת ופורטוגל נחשב הפוקר כספורט לגיטימי וענף הפוקר מוסדר בחוק. זאת להבדיל ממדינות מתפתחות, רוב מדינות ערב, מדינות "עולם שלישי" ו...ישראל, בהן הפוקר עדיין נחשב כמשחק עליו אסור להמר.

 

ישנה קשת רחבה של סיבות לתדמית הבעייתית שדבקה במשחק אשר עיצבה את דעת הקהל בישראל. סגנונות משחק קדומים כמו "חמישה קלפים" שאכן אפיינו משחק המבוסס מזל והתקיימו בפונדקים (סלונים) במערב הפרוע. משחקים אלו היוו השראה לתעשיית הקולנוע בארה"ב שהציגה את הפוקר כמשחק הימורים אפל המשוחק על ידי גברים בלבד במרתפים אפופי עשן כשמסביב ערימות של מזומנים ונשים בלבוש מינימלי. שיוך משחקי קלפים להימורים באופן אסוציאטיבי בצירוף מעורבות כסף במשחק והעובדה שהמשחקים מתקיימים לרוב בבתי קזינו המזוהים עם תחום ההימורים, הובילו לתדמית הבעייתית שמקבל הענף בקרב הציבור בישראל.

 

חשוב מאוד להבין כי תפיסה מוטעית זו של המשחק קיימת בעיקר בראשם של אנשים שלא שיחקו או התנסו ב"טקסס הולדם" מעולם. השאלה הרווחת "האם פוקר הוא משחק המבוסס על יכולת או על מזל" היא שאלה רטורית, שכן כל שחקן ושחקנית אשר שיחקו פעמיים או שלוש "טקסס הולדם" יודעים את התשובה הברורה כל כך. נכון, קיים במשחק אלמנט של מזל – בדיוק כמו בחיים, אבל הכישורים והמיומנויות אליהם נדרש שחקן הפוקר על מנת לנצח בשולחן הפוקר הם רבים, מגוונים ומורכבים מאוד. כנראה שמדובר בספורט המוחי המורכב והקשה ביותר שקיים היום. אם בשחמט, למשל, אנו מתמודדים מול יריב אחד  כשכל המידע מונח על גבי לוח המשחק שלפנינו, הרי בפוקר אנו מתמודדים מול מספר יריבים במקביל והמידע שבידינו הוא חלקי מאוד. מלבד יכולות אנליטיות כמו חישובים מתמטיים וסטטיסטיים, נדרשים שחקני הפוקר להפגין יכולות מנטליות ופסיכולוגיות מורכבות. יכולות כמו ניהול נכון של סיכונים ומשאבים, קבלת החלטות בתנאי לחץ וחוסר וודאות, אמפתיה וקריאת שפת גוף, ניהול משברים וניהול משא ומתן הן רק חלק מהיכולות אליהן נדרש שחקן הפוקר.

 

ענף הפוקר יוסדר ויהיה לגיטימי בישראל על זה אין עוררין. השאלה היא איך ומתי. לטעמנו, פניות לרשות המחוקקת או השופטת פחות רלוונטיות כרגע. על מנת לעשות את המהפכה שכל חובב או שחקן פוקר מייחל לה נדרש "טיפול שורש". טיפול זה כולל את שינוי התדמית ועיצוב דעת הקהל על ידי הפצת המסר כי פוקר הוא ספורט מוחי לגיטימי. רק לאחר שהציבור יכיר צד זה של משחק הפוקר ויפנים כי מדובר במשחק ספורטיבי, קהילתי, תרבותי ומקדם יקבל הפוקר גם את הלגיטימציה גם מהרשויות.

 

מדובר בתהליך ארוך ומייגע, מהפכות לא קורות ביום אחד. עלינו, חובבי הפוקר, המבינים יותר מכולם את חשיבות הדבר ומבינים לעומק את העוול הנורא וההיסטורי שנעשה למשחק הפוקר, להתאגד ולהפיץ את הבשורה לכל אחד ואחת בישראל - וזה מה שמוביל אותנו בעשייה היומיומית ובדרך בה אנו מנגישים את ענף הפוקר לציבור הרחב.

​

גיא קורן,

מנכ"ל